אשת חיל (משפחה)

בס"ד

אשת החיל שלי – קושרת כתרים: הגברת אסתר שפר, אשת הרב רפאל שפר – רבה הראשי של רומניה, מטפלת רגשית, יועצת ומפתחת שיטות שונות לרפואת גוף-נפש.

אשת החיל שלי: כל אותן נשים שמצליחות לראות את ילדיהן גדלים כל אחד לכיוון אחר וממשיכות לאהוב את כולם בלי להשוות.

אם תשאלו אותי, כל אישה שחיה בדור שלנו ומצליחה לעבור את הימים עם ראש מעל המים ועם חמצן לנשימה היא אשת חיל אמתית. אתגרי הדור שלנו הם אתגרים לא פשוטים בכלל, הן בנושא פרנסה, הן בנושאי חינוך ילדים הן אתגרי הורות ועוד, ועל עמידה בכל אחד מהם מגיעות לכל אישה תרועות הערכה אמתיות. עם זאת, האתגר הכי חשוב והכי לא פשוט בעיני, והוא זה שעליו אקשור את הכתר, הוא אתגר חוסר ההשוואות. 

אנחנו חיות בדור בו משפחה אחת יכולה לגדל ילדים בכל גווני הקשת; פעם היה 'עובד ה" ואחרים, היום גם בתוך הקשת של המגזר החרדי השמור יש עשרות ווריאציות שונות של אפשרויות. למשפחה אחת יכולים להיות ילד אחד שילמד בתפרח וחוץ מתורה לא יהיה צריך כלום וילד שילך ללמוד בחברון ויצא ויבוא מן הבית, מחפש אווירה, ריגוש וטעם של בית. ילד שילמד בישיבה יותר 'שפיצית' וילד שלמרות שצפו לו גדולות ונצורות יתאים דווקא לישיבה מן הדרג השני, ילד שיתפוס את המקום המרכזי בישיבה וילד שייקח את השוליים. גם בבנות, ילדה אחת יכולה להתאים כפתור ופרח לסמינר אחד ואילו השניה תצטרך מסגרת אחרת לגמרי, ולמרות שכל המסגרות כולן נמצאות תחת המטרייה של חינוך חרדי שמור, עדיין יש את המסגרות היותר נחשבות ואת הפחות, ולא פעם קשה להורים לראות את הילדים הולכים לכיוון של ה'פחות' ולהמשיך להעריך אותם באותה מידה.

כאימהות אנחנו מוכרחות לזכור ולהזכיר לעצמינו לאורך היום כולו כי כל ילד במשפחה שונה מהאחר, ולפעמים השוני קיצוני מאוד. אשת החיל שלי היא מי שמצליחה לראות כל אחד ואחד מילדיה בעיניים של אמא. בלי להשוות. בלי לקרוא לאחד 'ילד של נחת' ולשני לא, ואפילו בלי להרגיש עמוק בתוך הלב שזהו 'ילד ההצלחה שלי' וזהו ילד בינוני. אמא שמצליחה לראות כל ילד במקום שלו, לעזור לו להגיע למיטב שלו ולמצות את הפוטנציאל שלו הן בחינוך והן ביכולות, היא אשת חיל.

גם בתוך הבית, בזמנים של בין הזמנים, בזמני חופשה כפויה כמו שהייתה לנו כעת ובשבתות חופשה, תפקידה של אשת החייל הוא להצליח ליצור גשר וקשר על פני הסגנונות כולם. ליצור מצב בו אף ילד אינו משווה בינו לבין השני ומרגיש טוב או להיפך, וההשוואה גם אינה עולה מאליה. להשרות אווירה חיובית ומקבלת הן לזה שבתוך הסעודה לוקח ספר ומתעמק בו בחיוך מאיר של לימוד והן לזה שחייב להתעדכן קצת בפוליטיקה, ולדעת בידיעה ברורה ששני הילדים שלך, הן זה הפוליטיקאי והן זה הלמדן שווים לא פחות בעיני ה' יתברך אם הם רק ממלאים את יכולותיהם הם בעולם.

לא נבראנו דומים, נבראנו שונים, ומשפחה אחת צריכה להכיל שונויות הרבה ולמזג בין כולם, זוהי מלאכת מחשבת שהעמידה בה מביאה את האישה למצב של 'ותשחק ליום אחרון'.

אגב, כאם לילדים נשואים, אני יכולה להעיד שגם לאחר החתונה התפקיד הזה אינו נגמר. כל אחת מן המשפחות שהילדים מקימים תופסת לעצמה כיוון אחר, סגנון אחר וזווית אחרת. ובכל זאת, כמשפחה עלינו להביא את הילדים כולם למצב הומוגני. לא ביקשתי שכל אחד ינהג כמו השני, לא ביקשתי שחומרות של האחד יבקרו אצל השני או שקוּלוֹת שלקח אחד יהיו נחלתם של כולם, אבל כן שיהיה קשר. שהילדים יוכלו לדבר אחד עם השני באווירה חיובית וטובה, שגם ביננו ובין הילדים יהיה שיח חיובי ופתוח ובכלל, שנמשיך להיות משפחה מכבדת, מעריכה ואוהבת, גם אם אנחנו שונים מאוד. 

אומרים שמשפחה נמדדת בזמנים של צער, אני חושבת שמשפחה נמדדת בזמנים של יומיום, אם שם טוב לנו אחד עם השני, וודאי שבזמני צער נהיה אחד למען השני.

ויש עוד משהו, בין כל הילדים שלקחו זווית כזו או אחרת בתוך ערוגת החינוך שלנו, יש אימהות שמתמודדות עם מצב מאתגר יותר, מצב בו אחד הילדים יוצא לגמרי 'לתרבות רעה'. אשת חיל היא מי שמצליחה גם במצב כזה לא להשוות, להמשיך לאהוב את הילד למרות הבחירות שלו, ובלי להתייחס אל המצב, לתת לו אפילו יותר מכולם אהבה ללא תנאי. עלינו לזכור כי ההתפתחות של כל ילד מגיעה מבורא עולם. כל ילד צומח בערוגה אחרת. אם בורא עולם קבע לילד מסוים מסלול עוקף, שלא בדיוק מסתדר עם התבנית שחשבנו על איך הכל צריך להתנהל ואנחנו מסרבות לקבל אותו, הבעיה שלנו היא מול בורא עולם, לא מול הילד עצמו. בורא עולם הוא זה שהתווה את הדרך, הילד מבצע אותה בפועל. תפקידה של אשת חיל הוא להכיל את מה שמוגש לפניה, לנסות לראות במה היא יכולה לעזור, להוריד שליטה ולא להשוות. יש בורא לעולם ואצלו השליטה. עלינו בתור משפחה להפנים עקרונות אלה, לא להיות שיפוטיים אחד כלפי השני ולאהוב אהבה בלי תנאים. 

ממקומי המבודד אשר בבית (בכל אופן, קורונה…), אני מחזיקה את הידיים לכל האימהות נשות החיל שמוסרות נפש כדי לא להשוות, כן לאהוב ולא לרצות גם עמוק בתוך הלב שהילד האחד ידמה לאחר, כי זו המשימה שלנו בעולם. זהו התפקיד וזה היעוד.

אסתר שפר – התחברות לכוח שבך