לצמוח מתוך האובדן-סיפור אישי על PTSD

פוסט טראומה – ברחבי העולם ובישראל, אחוז ניכר של אנשים חשופים לאירועים טראומטיים כגון: מלחמה, טרור, אלימות, תאונות דרכים, הזנחה, אובדן, טראומות רפואיות ועוד. התמודדיות אלו עלולות להוביל להשלכות פיזיולוגיות, רגשיות והתנהגותיות על פני הרצף בין בריאות וחולי.

מה זה פוסט טראומה?

PTSD הינה ההפרעה הנפשית השכיחה ביותר בקרב אנשים שנחשפו לאירועים טראומטיים והספרות המחקרית העוסקת בשאלת המשתנים המשפיעים על התפתחות ההפרעה וביטוייה, רבה ומגוונת, אירוע טראומטי הוא אירוע חריג ופתאומי, קוטע את רצף החיים ובעקבותיו עלולה להתפתח התסמונת הכוללת סימפטומים בעלי אופי פולשני, הימנעותי חרדתי, דיכאוני ועוררות יתר.

אובדן יכול להיות איבר בגוף, יכולת פיזית, מקום מגורים, מוות של אדם קרוב, הערכה עצמית , תקוות ועוד .

קיים תהליך בעל שלושה שלבים:
השלב הראשון מתבטא באי אמון, הלם ובלבול .

בשלב השני מופיעות תגובות הכחשה -הימנעות וחוויות חודרניות.

ובשלב השלישי נעשית אינטגרציה מחודשת של התגובות הרגשיות , המציאות החדשה והעצמי , אובדן דמוי עצמי, סטטוס מקצועי, תקוות או מעמד.

פוסט טראומה – הסיפור שלי

בגיל 9.5 נפגעתי בתאונת דרכים מאוטובוס, ובה התרסקה שוק רגלי השמאלית עד מעל הברך , בתחילה הייתי בסכנת חיים בשל איבוד רב של דם אח"כ בסכנת איבוד הרגל בשל אי הצלחת ניתוח השתלת העור. אך בחסדי ד', ניצלתי וגם רגלי ניצלה, אך נותרתי עם פגיעה לכל החיים , כיום כף רגלי משותקת, ומסת השריר בשוק מדולדלת עם צלקות מכוערות ואני מהלכת בצליעה.

תגובות ראשונות

כשאני מנסה לנתח את העובדות שהיו בעבר עם קרות התאונה ולבדוק מה היו תגובותיי הראשונות אני מגלה שלא היו כל תגובות שכתובות בספר אלא להפך הייתי מאד ערנית, דאגתי לאמא שלי שלא תקבל את זה קשה וניסיתי להרגיעה ,לא היה הלם, לא בכי ,לא הכחשה ולא בלבול, אלא מעשיות. בהמשך לאחר הניתוח הראשון החלו להופיע תופעות של מתח ודריכות כעס ופרץ של רגשות.
הכאב הפיזי היה קשה מנשוא , אפילו את הסדין אי אפשר היה להניח על רגלי רק מעל גשר שהונח כמסגרת מגינה מסביב לרגלי ועליו שמו את הסדין.
בדידות-בבית החולים הייתי מאד בודדה כי לא כ"כ אפשרו לאמי להיות שם רק לביקורים קצרים בשעת הביקור, בית החולים עבד במתכונת חירום –היה זה מספר ימים לאחר תום מלחמת ששת הימים ובית החולים אוכלס בנפגעי המלחמה ובעיקר פצועי כוויות .
לשיר בתוך הכאב-הכאב הפיזי היה קשה מנשוא , אך נפשית הייתי חזקה, אני זוכרת שיחות של מאושפזים אחרים שדיברו עלי "היא מדברת כמו אישה בת 30" ,החיילים והחיילות היו באים לבקר אותי ולוקחים אותי עם המיטה להקרנת סרטים דוקומנטריים על המלחמה, על שחרור ירושלים והמקומות הקדושים ואני בשיא הסבל הפיזי פצחתי בשירי ירושלים שנוגנו אז "ירושלים של זהב" "ומעל פסגת הר הצופים" וכולם באו לחזות בפלא המפעים איך ילדה קטנה בתוך כל הייסורים שלה מתחברת לשמחת העם ושרה. כל כך התלהבתי מהרעיון שלא פסקתי מלשיר זמן רב .
אין אונים-הייתי חסרת אונים, התקשיתי בעשיית צרכים בתוך המיטה וזה היה סיוט בפני עצמו .
תחושת התלות המלאה בזולת גרמה לי להרגיש אבודה, ולא עצמאית כפי שהייתי עד אז.
למרות הרגעים של אין אונים מצאתי את עצמי מתאתגרת ולא מוכנה להיות במצב הדומם במיטה נדנדתי לרופא שירשה לי לרדת לכיסא גלגלים ולטייל במחלקה, הרופא הרשה לי שעה ביום אך אני משהורדתי לכיסא הגלגלים לא הסכמתי לחזור למיטה , וכך גלגלתי את עצמי הלוך ושוב לראות עולם לצאת מתוך הבועה של המיטה , לראות אנשים לדבר איתם, לשמוע מה מספרים להשביע את סקרנותי על נבכי בית החולים, משהותרה הרצועה הרגשתי דרור , חברתי לעוד ילדה ויחד יצאנו לנו לטייל ברחבי בית החולים.
זמן קצר אח"כ הוחלט לתת לי קצת ללכת ובקשו שזה יהיה בהדרגה שלא יהיה לי קשה, אך כמובן שלא התייחסתי אלא לקחתי על עצמי הרבה יותר ממה שהרשו למרות שכאב, עד קצה גבול היכולת, המאמץ אמנם עייף אותי, אך נתן לי כוח נפשי ומוטיבציה להמשיך, וכך כל יום הצבתי לי מטרה חדשה שעד שלא השגתי אותה לא הירפתי.
בעבר הפגישו אותי עם אנשים שגם חוו חוויה דומה-כד להראות לי שאפשר לצאת מזה, אני זוכרת שהייתה לי קצת תחושה שלא כ"כ מבינים ומנסים לגמד את מה שקרה לי.
בשובי הביתה הייתה רגרסיה בתפקודים שלי, חזרתי להיות ילדה בת 3, היו קשיים עם אמא , שלא כל כך הסתדרה עם הטיפול בי, היו צריכים לרחוץ אותי ולהלביש אותי עם הגבס שכיבה במיטה, ואמא לא הסתדרה, כל פעם היא חיפשה עזרה במקום אחר והרבה מאד קיטרה. רגשית היה לה קשה, במיוחד שהיו לה הרבה מאד רגשות אשמה כאילו זה קרה בגללה.

פוסט טראומה – תסמיני עירור יתר

זיכרונות בזק-זיכרון בזק שאני זוכרת הוא שאני חוזרת מאן שהוא ונכנסת חזרה לגוף וצורחת בקול לא לי "הצילו" ואז אני שומעת את האנשים אומרים אחד לשני "היא חיה, היא חיה" .
חלום שחוזר-חלום שחזר על עצמו בעבר עד לפני כ 15 שנה בו אני מתחת לגלגלים מנסה להציל את בתי הקטנה.
קשיים להירדם-עד היום יש לי קשיי הרדמות.
רגזנות-בעבר הייתה רגזנות , היום לאחר עבודה עצמית הצלחתי להרפות, בשנים האחרונות זה פוחת והולך בעקבות למידת טכניקות הרפיה, ותיעול הכעס לעשיה יצירתית
צורך בשליטה על המצב-עד היום אני זקוקה לשליטה על המצב, מצב של אי ודאות מוציא אותי משלוותי.
פגיעה בתפקוד החברתי-הייתי ילדה פגיעה ובכיינית.
פגיעה בתפקוד התעסוקתי-קשיים עם סמכות בשל הצורך בשליטה על המצב.
תחלואה נלווית לתסמונת הפוסט-טראומטית

קיימות בספרות עדויות רבות לתחלואה נלוות כגון:
דיכאון, פאניקה, OCD, ,פוביות שונות, סומטיזציה, התמכרות לסמים ואלכוהול בנוסף סימפטומים נלווים כמו רגשות-אשם, התנהגות אימפולסיבית והרסנית, סימפטומים דיסוציאטיביים, בושה, ייאוש, עוינות ונטיות התאבדות, ישנה פגיעה משמעותית בתחומי חיים שונים ובהם עבודה, זוגיות , חיי משפחה וחברה, תפקוד מיני ופגיעה במישור הפיזיולוגי הכוללת תלונות סומטיות, כאבים בחזה ובגב , בעיות עיכול ונטייה להתנהגויות הפוגעות בבריאות כדוגמת עישון.

ובעקבות האירוע שלי:
סבלתי בעבר מלחץ דם, השמנת יתר ,התמכרויות-לאוכל, לשוקולד, לעבודה
אנמיה קשה , דלקת פרקים, שושנות, בעיות בקיבה ובריאות. פיברומיאלגיה, מונוקלואוזיס. התקפי בכי במצבי לחץ (גם שמחים). דכדוך, רצינות יתר. קושי להנות במלוא טווח הרגש.
מצבים אלו טופלו בהצלחה כמעט מלאה בעזרת הרפואה האלטרנטיבית לסוגיה השונים.

פוסט טראומה – אסטרטגיות התמודדות

האדם שאיבד איבר או יכולת אינו משלים עם היעדרות האיבר או היכולת מתוך הקושי לקבל את השנוי בעצמו ו"קריאתו " היא למציאות שהייתה קודם לפציעתו. ישנם 3 סוגי התמודדות
א. ממצוקה להחלמה ב. מעט מצוקה לכל אורך הדרך ג. מצוקה לאורך כל הדרך.

אסטרטגית ההתמודדות שלי
האסטרטגיה שלי הייתה תפיסת האירוע כאתגר, חיפוש תמידי של מידע, לא ליפול ברוחי, למרות שמעגלי התמיכה המשפחתית והחברתית המשאבים הכספיים שלי היו דלים. כיום אני זו המסייעת לאחרים והרווח המשני שלי הוא שמשם אני שואבת הרבה מאד כוח.
אסטרטגיה נוספת היא למידה מתמדת כדי להיות ערוכה לכל תרחיש.

צמיחה פוסט טראומטית

צמיחה פוסט-טראומטית מוגדרת כמכלול השינויים שנתפסים כחיוביים לאורך זמן בעיני הפרט עצמו, מתבטאים בשלושה מישורים :

1. שינוי בתפיסת העצמי : אנשים פוגשים את עצמם במצבים שאינם מוכרים להם מהעבר, לומדים להכיר בעצמם רגישויות שלא ידעו על קיומם ומגבשים תוך כדי כך תפיסה מציאותית יותר לגבי יכולותיהם ומגבלותיהם. גילוי כוחות התמודדות חבויים ודרכים חדשות למיצוי עצמי.
2. שינוי ביחסים הבין-אישיים : ההתמודדות עשויה לתרום לפיתוח מיומנויות בין-אישיות כגון אמפתיה ורגישות לזולת. וכן עשויה לתרום לחיזוק האמון ולהעמקת הקרבה בקשרים בין-אישיים מסוימים.
3. שינוי בסדרי עדיפויות ובפילוסופיית החיים : הכרה בשבריריות הקיום האנושי ובאי הוודאות שבחיים, וקבלת השינוי המתמיד בחיים. אנשים מדווחים על שינוי סדרי עדיפויות, שינויים רוחניים, והצבת יעדים חדשים.

תובנות מאותה תקופה

"אם אין אני לי מי לי", "אין הדבר תלוי אלא בי", אם יש לדבר משמעות היה שווה,
מציאת משמעות-למעשה עד לפני 33 שנה (כשחזרתי בתשובה) ראיתי את תאונת הדרכים כעונש
לאחר שחזרתי בתשובה הבנתי שיש לזה משמעות וזה הוריד ממני הרבה מרירות וצער .
החלק הזה בסיפורי האישי תרם רבות לצמיחתי מתוך האובדן והפך אותי למי שאני היום, וזוהי המשמעות החשובה מכל.

אסתר שפר – התחברות לכוח שבך